המצור הרומי על מצדה

הָרוֹמָאִים הִצְלִיחוּ לִפְרֹץ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, לְמָעוֹז הַמְּצָדָה בִּשְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ לַסְּפִירָה. גַּם כָּאן הָרְגוּ הַיְּהוּדִים אֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וְהִתְאַבְּדוּ כְּדֵי לֹא לִפֹּל בִּשְׁבִי הֶעָרִיצוּת הָרוֹמִית. 

יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ (מִלְחֶמֶת הַיְּהוּדִים, סֵפֶר שְׁבִיעִי, פֶּרֶק שְׁמִינִי, פִּסְקָה שִׁשִּׁית) תִּעֵד אֶת נְאוּמוֹ שֶׁל אֶלְעָזָר:

"הוֹי אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל! הֵן מִנִּי-אָז קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ, לְבִלְתִּי עֲבֹד אֶת הָרוֹמָאִים, וְגַם לֹא אֲדוֹנִים אֲחֵרִים, זוּלָתִי אֶת אֱלֹהִים לְבַדּוֹ, כִּי רַק הוּא מוֹשֵׁל הָאָדָם בֶּאֱמֶת וּבְצֶדֶק. וְהִנֵּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַמִּצְוָה עָלֵינוּ לְהַשְׁלִים בְּפֹעַל כַּפֵּינוּ אֶת מַשְׂאַת נַפְשֵׁנוּ, וְאַל נַעֲטֶה בַּשָּׁעָה הַזֹּאת קָלוֹן עָלֵינוּ... וְהִנֵּה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֵינוּ, כִּי מָחָר יָבוֹא אֵידֵנוּ... עַל כֵּן תָּמֹתְנָה-נָא נָשֵׁינוּ בְּטֶרֶם נִטְמְאוּ, יָמוּתוּ נָא בָּנֵינוּ בְּטֶרֶם טָעֲמוּ טַעַם עַבְדוּת. וְאַחֲרֵי כֵּן נִגְמֹל אִישׁ לְרֵעֵהוּ חֶסֶד גִּבּוֹרִים, וּמָה טוֹב וּמָה יָפֶה יִהְיֶה בִּנְשָׂאֵנוּ אֶת חֵרוּתֵנוּ אֱלֵי קֶבֶר."

הַקַּנָּאִים בִּמְצָדָה הֵטִילוּ גּוֹרָלוֹת כְּדֵי לְהַחְלִיט עַל הַסֵּדֶר שֶׁבּוֹ הֵם וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יִתְאַבְּדוּ. בִּתְמוּנָה זוֹ נִתָּן לִרְאוֹת שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּפֶתֶק הַגְרָלָה, וְעָלָיו שְׁמוֹ שֶׁל מְפַקֵּד מְצָדָה, אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר.

עִם כִּבּוּשׁ מְצָדָה הִגִּיעַ מֶרֶד הַיְּהוּדִים לְסִיּוּמוֹ.

‍