מִכסָה לְיִצּוּר לְבָנִים

וַעֲדַיִן בְּמִצְרַיִם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹבְלִים קָשׁוֹת תַּחַת הָעוֹל הַכָּבֵד שֶׁל הָעַבְדוּת.

בְּסֵפֶר שְׁמוֹת ה': י"ח מסופר עַל הַצִּוּוּי למלא אֶת הַדְּרִישָׁה לְמִכְסַת הֲכָנַת הַלְּבנִים.

תְּמוּנָה זוֹ מַצִּיגָה אֶת "מְגִלַּת הָעוֹר", אלף מאתיים שבעים וארבע לפני הספירה לְעֵרֶךְ, מֵהַמְּאָה הַחֲמִישִׁית לְשִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל רַעַמְסֵס הַשֵּׁנִי, הַמֻּצֶּגֶת כַּיּוֹם בְּמוּזֵאוֹן הלובר. 

הִיא מַתְאֶרֶת אֶת אֶחָד מֵעוֹבְדֵי הַלְּבנִים שֶׁלֹּא עָמַד במכסה הַיּוֹמִית:

"יוֹפֶה, בְּנוֹ שֶׁל אוּרִיָּה (מִכְסה שֶׁל) אלפיים לבנים

אלף שש מאות ושלושים הִגִּיעוּ, מַחְסוֹר שֶׁל שלוש מאות ושבעים"