תֶּבֶן לְיִצּוּר לְבֵנִים

מֹשֶׁה, המְבַקֵּשׁ מִפַּרְעֹה לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, 

ומַכְעִיס אֶת פַּרְעֹה וְהוּא מַגְבִּיר אֶת מִכְסַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שְׁמוֹת ה': י"ח

וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹֽא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנוּ:

תְּמוּנָה זוֹ מַצִּיגָה אֶת פַּפִּירוּס אנסטסי IV (מס' 4), אלף מאתיים וחמישים לפנה"ס לְעֵרֶךְ, הַמְדַבֶּרֶת עַל מַחְסוֹר בִּלְבָנִים וּבְתֶבֶן.

"וְאֵין אֲנָשִׁים לַעֲשׂוֹת לְבָנִים, וְאֵין תֶּבֶן"