בַּת פַּרְעֹה מוֹצֵאת אֶת מֹשֶׁה

הַמְּצָרִים מַעֲבִידִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה קָשֶׁה. 

בְּנִסָּיוֹן לַעֲצֹר אֶת צְמִיחַת הָעָם, פַּרְעֹה מצווה לְהַטְבִּיעַ אֶת כָּל הילודים הַזְּכָרִים בִּנְהַר הַנִּילוּס. 

בְּמַעֲשֵׂה גְּבוּרָה לְהִנָּצֵל מֵהַגְּזֵרָה, יוֹכֶבֶד, אִמּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שָׁמָּה אֶת בְּנָהּ בְּתֵבָה מְמֻגֶּנֶת-מַיִם וּמִשִּׁיטָה אוֹתוֹ עַל הַנָּהָר. 

שם בִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה מוֹצֵאת אֶת הַיֶּלֶד, מְרַחֶמֶת עָלָיו וּמַאֲמֶצֶת אוֹתוֹ כבְנָהּ. 

הִיא קוֹרֵאת לוֹ מֹשֶׁה, כִּי "מִן הַמַּיִם, מְשִׁיתִיהוּ".

שֵׁמוֹת ב':י'

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וּתְבִיאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה"